רמקולים למתים "טרף לרצח" – סקירת מוזיקה

ראשית הרשה לי לשים את זה בחוץ, אני מתכת בארון. למרות שגדלתי בשוחות הפאנק רוק והגעתי לבגרות עד שהדד פוגש צלילי פאנק של קבוצות כמו בובות הבשר, תמיד היה לי ג'ונס סודי למטאל. הרבה לילה אפשר למצוא אותי בוצה אל מוטהרהד, סלייר ותעריפים אפלים אפילו יותר כמו Mayhem ו- Xasthur. מטאל, פאנק והארדקור תמיד חלקו ברית לא פשוטה. התספורות עשויות להיות שונות אך כולן נוטות לערער מסיבות דומות. הריפים, המהירות, העיוות, חוסר האמון בסמכות והתדמית של כל הז'אנרים הללו בועטים בנפש ובגוף המאזין. הטון של המוזיקה דורש את תסמונת טורט הדמנטית כמו גירוסים הקשורים לבור המוש. מוזיקה כבדה היא גם קתרטית. אנו המאזינים שומעים את עצמנו שם למעלה או שם. אנו שומעים את הכאבים, הפחדים, השנאות וההתרגשות שלנו מוגדלים וניתנים לצורה. מוזיקה כבדה נותנת גודל ופוטנציאל לדחפים החשים שלנו. זה משקף אותם בחזרה אלינו תוך שהוא גם מקרין אותם לעולם עוין ומסוכן לעתים קרובות. כמובן שהצד השני של המשוואה הזו הוא הקסם האנושי שלנו מפיצוצים. מי לא אוהב לדחוף M-80 לראשו של GI Joe ולפוצץ אותו לגזרים? לאור רגשות אלה אני בא לשקול את המוזיקה של האלבום החדש של Speaker For The Dead, "Prey For Murder" (רשומות מגנה קרטה).

בהתחלה מסמיקים את האלמנטים הדרושים, ואולי בשימוש יתר, בז'אנר המטאלקור. השירה החרוכה, התופים המוטוריים, שינויי טמפו מאיימים והטון התמטי של האלבום יכולים לבוא ממספר הלהקות שמסובבות כרגע ב "Headbanger's Ball" של MTV2. הנגינה מצוינת לכל אורכו ובפרט קטע הקצב של גרי שיפמן (תופים) ורוב סלוקום (בס) קולעים ציונים גבוהים על קצה התחתון והטון הסולידי שלהם. הסולן קרטיס שמלין במיטבו כשהוא מתרחק מההיסטוריונים המזעזעים. הוא בעצם מצליח להעביר יותר כוח כשהוא שר בקול די חזק ומלא שלו. לקראת סוף "I'm Become" הוא מפיל כל העמדת פנים של יללות ומספק את אחד הרגעים הטובים ביותר באלבומים.

גולת הכותרת הכוללת של הסט היא השיר "דרך ארוכה". אמנם משלמים כמה חובות ברורים ללהקות כבדות יותר מבחינה מלודית כמו למשל ההתמכרות והכלי של ג'יין, אבל זה דווקא דבר טוב. השיר הזה מעביר עומק ובגרות קולית שרוב שאר האלבום חסר. אתה בעצם מוצא את עצמך נמשך למרכז הכבדות במקום להימלט ממנה. זהו אחד המרכיבים היפים והמסוכנים יותר של מוזיקת ​​אקסטרים על כל צורותיה. יש דרך להקיף אותו בחזון היחיד של אדם אחר. אנו חווים מחשבות ורגשות שאולי אינם נושאים קשר מיוחד לשלך. העומס הקולי מכבה את דעתנו הריאקציונרית לרגע ואנו נסחפים בחלום או סיוט של מישהו אחר. "Prey For Murder" היא האזנה מעניינת אם לעיתים סתמית.

הלהקה צריכה לעקוב אחר הדחפים היצירתיים יותר שלה ולהתרחק ממנה לעדר של סאונדים אחרים של מטאלקור. כשהם עושים זאת, הם יכולים ליצור רגעים של יופי חולמני והרסני. כאשר הם לא עושים זאת, הם נופלים קורבן לשגרה הצפויה והנוסחתית של רבים מבני דורם. למרות שאני יודע שחיזוי ודמיון זה יכולים להיות גם חלק מהפנייה של חובבי הז'אנרים הכבדים, אני חושב שבטוח לומר שמי שיורדים רחוק יותר מהחוף נוטים קודם כל למצוא אדמה חדשה.

Related Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *